עיתונות

אלה שריף וקרן הדר גרמו לקהל לשאוג.

כמה מדהים ומרגש לראות את אולם הנרי קראון מלא מפה לפה בקהל מסוקרן, פתוח ומפרגן ליצירה ישראלית, שאך יצאה מהדפוס... אלה מילך-שריף ושותפתה קרן הדר לקחו את סיפור האהבה הנדוש ותזמרו אותו בתערובת אקזוטית ואתנית, שמכירה הליכה בשווקים, בשלל צבעים של תיפוף, בגוונים של ריחות וצלילים ועם בליל ביטויים המוכרים לנו מאזור המזרח, אבל גם מקורט וייל וממוזיקת הרנסנס. והכל משתלב וזורם לו: שיר השירים מקבל מימד תוכניתי, והמוזיקה מעצימה את הטקסט הנשגב הזה על אהבה אחת גדולה מהחיים. השימוש של שריף בסוגי התיפוף, השילוב של קרן אנגלית, קונטרבס, ויולה, צ'לו ופסנתר שמצלצל ככלי מהמזרח הקרוב, והאסתטיקה האדירה שבכתיבה ההרמונית והמלודית - כל אלה יוצרים הישג עצום.
קשה לשכוח גם את האריה (באיטלקית) ששרה קרן הדר אודות "דודי צח ואדום ודגול מרבבה" - שהביאה את הקהל להתרגשות אדירה ולמחיאות כפיים. תאור התשוקה, ובודאי הסוף הטראגי של הסיוטים אותם חווה האישה, ובהם המוזיקה שממחישה איך דעתה נטרפת עליה כי חולת אהבה היא, עושים את היצירה לחזקה, מוחשית, ומתקשרת.
קרן הדר זכתה כאן למיצוי כשרונה הרב הן מבחינת שירה אופראית והן מבחינת הנגיעה בסגנונות קברטיים ורוקיסטיים, והכל בטעם טוב ובכשרון של שתי נשים, שהביאו את יכולותיהן למיזוג ולהתעצמות רבה. זה אחד ההישגים היפים והחשובים של פסטיבל ישראל, ואף הישג מרשים של שתי יוצרות מופלאות. יש לשבח את צוות הנגנים המצויין, את שלושת הזמרים (פלדמן, גרינבוים וליגנל) ואף את ניצוחו המסור של תמיר חסון. זו יצירה על אהבה, שבאה מאהבה, בודאי יהיו לה חיים ארוכים. והקהל שאג בהתלהבות."